מה מטרת העימות
העימות עשוי להתקיים בין חשוד למתלונן, בין שני חשודים או בין מעורבים אחרים. החוקר מבקש לעמת כל צד עם טענות הצד האחר, לבחון פרטים שבמחלוקת ולראות אם התגובה מחזקת או מחלישה גרסה מסוימת.
העימות אינו שיחה פרטית
הדברים נאמרים בנוכחות חוקרים ומתועדים כחלק מחומר החקירה. גם שתיקה, התפרצות, איום, ניסיון לתאם גרסאות או אמירה שנאמרה כביכול 'מחוץ לפרוטוקול' עשויים לקבל משמעות. לכן יש לדבר אל החוקר ולתעד את העמדה, ולא לנסות לנהל ויכוח אישי עם הצד השני.
שמירה על הגרסה
לפני העימות חשוב להיזכר במה שנמסר בחקירות קודמות. אין לשנות גרסה רק משום שהצד האחר מדבר בביטחון או מוסר פרטים חדשים. אם נחשף פרט שלא היה ידוע, נכון לעצור, לחשוב ולהשיב באופן מדויק במקום לאלתר.
התמודדות עם פרובוקציה
לעיתים צד לעימות מרים קול, מטיח עלבונות או מציג טענה קשה. תגובה מאופקת אינה הודאה. מטרת הנחקר היא למסור עמדה ברורה בלי להיגרר להתנהגות שעלולה לפגוע בו או ליצור חשד חדש.
בדיקת התיעוד
בתום הפעולה יש לבדוק כיצד תועדו הדברים ולבקש לתקן אי-דיוקים. אם במהלך העימות הופעל לחץ חריג, נמנעה תשובה או נאמר דבר שאינו מופיע בתיעוד, יש להעלות זאת בזמן אמת ככל שניתן ולהביא את העניין לידיעת עורך הדין.
נקודה לסיום
עימות מוצלח מבחינת ההגנה אינו נמדד בעוצמת הקול, אלא ביכולת להציג גרסה עקבית, להימנע ממלכודות רגשיות ולהותיר תיעוד ברור של נקודות המחלוקת.
מקורות משפטיים עיקריים
- חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002
- פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971