לפעמים די בתלונה אחת
זה יכול להתחיל כמו סכסוכים רבים אחרים.
בני זוג נמצאים בהליכי פרידה. יש מחלוקות על הילדים, על הבית ועל הכספים. היחסים טעונים, וכל אירוע מקבל משמעות גדולה יותר.
ואז מוגשת תלונה במשטרה.
האישה טוענת לאיומים, לאלימות או להתנהגות שגרמה לה לחשוש. הבעל מכחיש, ולעיתים טוען כי מדובר בתלונה שנועדה להשפיע על מאבק הגירושין.
אם אותו אדם מחזיק ברישיון לכלי ירייה, לתלונה יכולה להיות משמעות מיידית. הנשק עשוי להיתפס או להיות מופקד כמעט מיד, ובהמשך עלול להיפתח גם הליך לביטול הרישיון.
וכאן חשוב להבין: גם אם התיק הפלילי נסגר, הרישיון אינו חוזר בהכרח באופן אוטומטי.
ההליך הפלילי שואל אם קיימות ראיות המצדיקות העמדה לדין. הליך רישוי הנשק שואל שאלה אחרת: האם המשך החזקת הנשק עלול ליצור סיכון לשלום הציבור.
זהו הבדל מהותי.
כשהתיק נסגר, אבל הרישיון לא חוזר
בתי המשפט חזרו וקבעו כי בתחום רישוי כלי הירייה רשאית הרשות להסתמך גם על חומר שלא הבשיל לכתב אישום, ובלבד שההחלטה נשענת על תשתית מינהלית מספקת ועל בחינה פרטנית של המסוכנות.
הדבר מקבל חשיבות מיוחדת בסכסוכי גירושין.
בעת"מ 1529-03-23 פלוני נ' המשרד לביטחון פנים, נדון עניינו של אדם שרישיונו בוטל על רקע סכסוך ממושך עם גרושתו ובן זוגה. העותר טען שהתלונות נגדו נבעו מן הסכסוך המשפחתי והכספי, וכי חלק מן התיקים נסגרו, לרבות תיקים שנסגרו מחוסר אשמה.
בית המשפט לא הסתפק בשאלה אם הוגש כתב אישום. הוא בחן את רצף האירועים, את ההיסטוריה ואת העובדה שהסכסוך עדיין נמשך, ודחה את העתירה.
המשמעות ברורה: סגירת תיק היא נתון חשוב, אך אינה מוחקת בהכרח את האירוע מבחינת רשות הרישוי.
מקרה דומה נדון בעת"מ 52919-10-17. רעייתו של בעל רישיון נשק הגישה נגדו תלונה, ולאחר מכן חזרה בה. התיק נסגר מחוסר ראיות, אולם הרשות המשיכה לבחון את הרישיון על בסיס מכלול החומר שעמד בפניה.
גם כאן, חזרה מתלונה לא הייתה סוף הדיון.
אפילו "חוסר אשמה" אינו מבטיח את החזרת הנשק
הדוגמה החדה ביותר נמצאת בעת"מ 24381-08-25 פלוני נ' מדינת ישראל.
באותו מקרה תיק החקירה נסגר בעילה של "חוסר אשמה פלילית". העותר טען כי אין עוד הצדקה לשלילת הרישיון.
ואולם, המשטרה לא בחנה רק את אותו אירוע. היא התייחסה גם למידע קודם ולתיקים נוספים הנוגעים לאלימות במשפחה. בית המשפט קבע כי הרשות רשאית לבחון את מכלול החומר, גם כאשר אירועים מסוימים לא הסתיימו בכתב אישום.
בית המשפט אף עמד על הבחנה חשובה: החזרת הנשק בסיום חקירה פלילית והחלטת רשות הרישוי לאפשר לאדם להמשיך להחזיק בו הן שתי החלטות שונות, המתקבלות מכוח סמכויות שונות.
במילים פשוטות: הנשק יכול לחזור מתחנת המשטרה, ובהמשך הרישיון עדיין יכול להתבטל.
וכמה תלונות שווא באמת מוגשות?
כאן מגיעה אחת הנקודות החשובות ביותר.
בשיח הציבורי נשמעות לא פעם טענות בדבר היקף גבוה של "תלונות שווא" בהליכי גירושין. אלא שבבדיקת הנתונים הרשמיים אין כיום אפשרות לקבוע כמה מן התלונות שמוגשות על ידי נשים נגד בני זוג במהלך גירושין הן אכן תלונות כוזבות.
בדיון שנערך בכנסת בשנת 2017 נמסר כי מתוך כ-12,000 תיקים שנסגרו, המשטרה החליטה לפתוח בחקירה בחשד להגשת תלונת שווא בכ-180 מקרים בלבד. אלא שאין פילוח שמלמד כמה מאותם מקרים היו תלונות של נשים נגד בני זוג, כמה התרחשו במסגרת הליכי גירושין וכמה עסקו באלימות במשפחה.
חשוב גם להדגיש:
תיק שנסגר אינו בהכרח תלונת שווא.
חוסר ראיות אינו מוכיח שהמתלוננת שיקרה.
חזרה מתלונה אינה מוכיחה כשלעצמה שמדובר בעלילה.
וגם זיכוי אינו הופך אוטומטית את התלונה לכוזבת.
כדי לקבוע שמדובר בתלונת שווא נדרש בסיס לכך שהגרסה נמסרה ביודעין כשהיא אינה אמת.
מה אנחנו יודעים ומה לא?
כ-12,000 תיקים נסגרו בתקופה שנדונה בכנסת.
בכ-180 מקרים נפתחה חקירה בחשד להגשת תלונת שווא.
אין נתון רשמי כמה מהמקרים היו במסגרת סכסוכי גירושין.
אין נתון רשמי כמה הובילו לשלילת רישיון נשק.
אין נתון רשמי כמה רישיונות הוחזרו לאחר סגירת התיק.
דווקא היעדר הנתונים הזה ראוי לתשומת לב. המדינה מפעילה מנגנון שיכול להביא לשלילת רישיון נשק בעקבות מידע שמקורו בסכסוך משפחתי, אך אין כיום מאגר ציבורי שמאפשר לבחון את היקף התופעה ואת התוצאות שלה לאורך זמן.
בזמן הזה, מספר בעלי הנשק יותר מהוכפל
הדיון מקבל משמעות גדולה יותר על רקע העלייה החדה במספר בעלי רישיונות הנשק בישראל.
לפי נתונים שהוצגו בוועדה לביטחון לאומי של הכנסת ביוני 2026, בישראל היו כ-350 אלף בעלי רישיונות נשק, לעומת כ-155 אלף בשנת 2022.
ככל שמספר כלי הנשק בבתים עולה, כך גדל גם מספר המצבים שבהם נשק פוגש משבר זוגי, הליך פרידה או תלונה על אלימות במשפחה.
הסיכון שהמדינה מבקשת למנוע אינו תיאורטי. באותו דיון בכנסת נמסר כי מתחילת 2023 נרצחו שלוש נשים באמצעות נשק שהיה ברישיון, מתוך 46 נשים שנרצחו בנשק חם בתקופה שנבדקה.
זה מסביר מדוע המשטרה אינה יכולה תמיד להמתין עד לסיום ההליך הפלילי.
כאשר קיים חשש ממשי שאדם מסוכן מחזיק אקדח, טעות עלולה להיות בלתי הפיכה.
כמעט 10,000 בקשות לצווי הגנה בשנה
גם נתוני צווי ההגנה ממחישים את היקף המפגש בין סכסוכים משפחתיים לבין טענות למסוכנות.
בין אוגוסט 2024 ליולי 2025 הוגשו בישראל 9,814 בקשות לצווי הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה. מתוכן, 143 כללו בקשה לפיקוח טכנולוגי.
הנתונים אינם אומרים שכל בקשה הייתה מוצדקת, וגם אינם מלמדים כמה מן המשיבים החזיקו בנשק. אבל הם ממחישים את היקף השימוש בכלים משפטיים שנועדו להתמודד עם חשש לאלימות בתוך המשפחה.
ההחלטה שצריך לקבל לפני שיודעים מה קרה
כאן נמצא הקושי האמיתי.
כאשר מתקבלת תלונה על איומים או אלימות מצד אדם שמחזיק באקדח, המשטרה צריכה לקבל החלטה בזמן שהעובדות עדיין אינן ברורות.
האישה טוענת שהיא חוששת, הבעל טוען שמדובר בעלילה - הגרסאות סותרות.
והנשק נמצא שם, באותו רגע.
ניתן להבין מדוע בשלב הראשון הרשות תעדיף לנקוט זהירות ולהרחיק את הנשק.
השאלה המורכבת מתחילה אחר כך.
מה קורה כאשר החקירה הסתיימה?
מה המשקל שצריך לתת לעילת הסגירה?
כמה זמן ניתן להמשיך להסתמך על תלונה שלא הבשילה לכתב אישום?
האם אירועים ישנים יכולים להצטבר לאירוע חדש ולהפוך לתשתית למסוכנות?
והאם נבחנה באמת האפשרות שהסכסוך הזוגי עצמו היה הרקע לתלונה?
בין שתי טעויות קשות
לרשות עומדות למעשה שתי טעויות אפשריות.
האחת היא להחזיר נשק לאדם מסוכן.
השנייה היא להותיר אדם שאינו מסוכן ללא רישיון, על בסיס טענה שמעולם לא הוכחה.
הטעות הראשונה עלולה לעלות בחיי אדם.
השנייה עלולה ליצור פגיעה ממושכת באדם שלא הועמד לדין, ולעיתים אף בתיק שנסגר מחוסר אשמה.
בין שני הקצוות האלה נדרש המשפט המינהלי לפעול.
"הוגשה תלונה" אינה צריכה להיות סוף הדיון.
גם "התיק נסגר" אינו סוף הדיון.
צריך לבחון את התשתית עצמה: מה נטען, מה נמצא בחקירה, מהי עילת הסגירה, האם קיימים אירועים נוספים, כמה זמן חלף והאם המסוכנות קיימת כיום.
בסכסוכי גירושין, שבהם כל אירוע עלול לקבל משמעות נוספת, הבדיקה הזאת חשובה במיוחד.
נשק צריך להישאר רחוק ממי שעלול להשתמש בו לרעה.
אבל גם תלונה, חמורה ככל שתהיה, אינה הופכת לעובדה רק מפני שנרשמה במערכת המשטרתית.
בין שני המשפטים האלה נמצא אחד האתגרים המורכבים ביותר של דיני רישוי הנשק בישראל.
אודות הכותב:
עו"ד אופיר שטרנברג הוא סנגור פלילי העוסק בניהול תיקים בעלי מורכבות משפטית וראייתית ובייצוג חשודים ונאשמים בכל שלבי ההליך הפלילי. עבודתו אינה מתמצה באולם בית המשפט, והיא כוללת גם פעילות משפטית-ציבורית באמצעות עתירות מינהליות בסוגיות רגישות הנוגעות למדיניות אכיפה ולפעולת הרשויות.
במקביל הוא מנהל קהילת שיתופי פעולה ארצית של מאות עורכי דין ומפעיל עמוד טיקטוק מקצועי בעל אלפי עוקבים. באמצעות פעילות זו הוא משלב בין פרקטיקה פלילית, ביקורת משפטית על פעולת רשויות האכיפה והנגשת המשפט לציבור הרחב.