מדוע לא די בחוב קיים?

גם אם לנושה יש הסכם, חשבונית, שיק או פסק דין, עליו לפעול במסגרת הליך חדלות הפירעון. תביעת החוב היא המסמך שבאמצעותו הנושה מבקש להכיר בחובו ולהשתתף בחלוקה מקופת הנשייה.

מה מצרפים לתביעה?

יש לפרט את מקור החוב, מועד היווצרותו, הסכום, תשלומים שכבר התקבלו ובטוחות קיימות. מצרפים הסכמים, חשבוניות, התכתבויות, פסקי דין, כרטסת או מסמכים אחרים התומכים בדרישה. אם החוב כולל ריבית או הוצאות, נכון להציג חישוב ברור.

מהו המועד להגשה?

לפי המידע הרשמי של הממונה, המועד הקבוע בחוק להגשת תביעת חוב הוא שישה חודשים ממועד פרסום צו פתיחת ההליכים. איחור עלול לחייב בקשה להארכת מועד ולהסבר מדוע התביעה לא הוגשה בזמן.

מי בודק את התביעה?

התביעה נבדקת במסגרת ההליך, וניתן לקבלה במלואה, לקבלה בחלקה או לדחותה. הבדיקה עשויה לכלול דרישה להשלמת מסמכים ובחינה של טענות החייב או בעלי עניין אחרים.

מעמד החוב

לא כל החובות נפרעים באותו סדר. יש לבחון אם מדובר בחוב מובטח, בדין קדימה או בחוב רגיל, ומהי הבטוחה הקיימת בפועל. הסיווג עשוי להשפיע על שיעור הפירעון ועל דרך המימוש.

נקודה לסיום

תביעת חוב היא הליך ראייתי ולא טופס טכני. יש להגיש אותה בזמן ולבסס כל רכיב בסכום הנתבע.

מקורות משפטיים עיקריים

  • חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018.
  • תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט-2019.
  • שירות הממונה על חדלות פירעון להגשת תביעת חוב.