בג"ץ קובע כללים למינוי מפקח על חקירה חריגה: פסילת מינוי השופט בדימוס אשר קולה

בג"ץ דן בעתירות שהתמקדו בשאלת זהות הגורם אשר ילווה ויפקח על חקירת פרשת הדלפת סרטון ההתעללות ממחנה שדה תימן והאירועים הנלווים לה, פרשה שעוררה עניין ציבורי נרחב ונוגעת לחשדות בשיבוש הליכים ולדליפת חומרי חקירה. העתירות הוגשו נגד החלטתו של שר המשפטים למנות את השופט בדימוס אשר קולה כמפקח על החקירה, במקום היועצת המשפטית לממשלה, על רקע מניעתה לנוכח התנגשויות עניין אפשריות.

בעתירתם טענו העותרים כי מינוי גורם המופקד על ליווי ופיקוח על חקירה פלילית, בפרשה כה רגישה שבה מעורבים בכירים בפרקליטות, חייב להיעשות בהתאם לעקרונות היסוד של מערכת המשפט, לרבות שמירה על עצמאות רשויות האכיפה והפרקליטות ויצירת מרחב שבו לא קיים חשש לניגוד עניינים.

על פי פסק-דין בית המשפט, ההחלטה של שר המשפטים להעביר את סמכויות הפיקוח על החקירה מגוף הייעוץ המשפטי לממשלה לגורם מחוץ לפרקליטות אינה עצמה חסרת סמכות, ובנסיבות החריגות שנוצרו היא נתונה לסמכות שר המשפטים. יחד עם זאת, נקבע בפירוש כי השופט בדימוס אשר קולה אינו יכול למלא את תפקיד מפקח וחוקר הפרשה לנוכח מעמדו הנוכחי כנציב תלונות הציבור על שופטים והוראות הדין המסדירות את תפקידו, ולכן מינויו בוטל.

בית המשפט הדגיש כי המינוי לא יכול להיעשות “ככל העולה על רוחו” של שר המשפטים, אלא חייב להתבסס על קריטריונים מקצועיים ברורים: הממונה חייב להיות עובד מדינה בכיר, משפטן מובהק העוסק בפועל בליווי חקירות והעמדה לדין פלילי וכזה שאינו מחזיק בזיקה פוליטית שעלולה לעורר ספק באובייקטיביות.

חוות הדעת המרכזית בפסק הדין נכתבה על-ידי כב' השופטת יעל וילנר, אשר הדגישה כי פרשה זו מצויה בנסיבות חריגות ומקצה יוצא דופן, בה היועצת המשפטית לממשלה מנועה מליווי את החקירה בשל חשש לניגוד עניינים, ולכן התעורר הצורך בשלב זה בהטלת סמכות זו על גורם אחר.

עם זאת, עיקרון עצמאות מערכת התביעה הפלילית וניתוק הקשר בין הגורם הממונה לשר המשפטים לאחר העברת הסמכויות הוצבו כאבן יסוד בשיקולי בית המשפט.

בית המשפט שיתף פעולה בקביעה זו שופטי העליון, ביניהם גם כב' השופט אלכס שטיין וכב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ, אשר ציינו בפסק-דין כי יש לייצר חיץ ברור בין שיקולים פוליטיים לבין חקירה פלילית מתנהלת, וזאת על מנת להבטיח אמון הציבור בניטרליות הליכי החקירה.

סיכום

פסק דינו של בית המשפט העליון מחדד את הכללים החלים על מינוי גורם מפקח בחקירות פליליות חריגות, וקובע כי גם כאשר קיימת מניעה ליועץ המשפטי לממשלה לעסוק בפיקוח על חקירה, אין בכך כדי לאפשר מינוי שאינו עומד בדרישות הדין. ההחלטה מחזקת את עקרון עצמאות החקירה הפלילית, מציבה גבולות ברורים להתערבות הדרג הפוליטי, ומדגישה את החשיבות בשמירה על אמון הציבור בהליכי אכיפת החוק.